ראשי>המגאזין>מדוע חשכה סוכת הרב?
המגאזין מורשת

מדוע חשכה סוכת הרב?

הימים ימי מלחמת עולם השנייה. בתחילת שנת ת”ש (ספטמבר 1939) נכבשה פולין בידי הנאצים. בהתקרב חג הסוכות ידע הרב כהנא ששימש רב בוורשה, כי הפעם לא יוכל להדר בסוכה ובמצוות ארבעת המינים כהרגלו

מאת: הרב שמואל רבינוביץ

מיוחדת היא מצוות סוכה בסודותיה וברמזיה. ניתן למצוא בה את הקו המבדיל בין ישראל לעמים – שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה, שאילו באומות העולם ציון יום מעבר מקושי לטוב, מובלט בהצלחה ובהישג, כאשר העבר השפל והלא נעים מצוין רק בציור כלשהו מיניאטורי להזכיר במעט את מה שהיה שאותו רוצים לשכוח. כך שבמקרה של “הסוכה” המציינת את נדודינו במדבר, החג היה מתלבט בעיקר בשמחה בתוך הבית ואולי אף בארמונות מפוארים וכדו’, כדי לחוש בעליל את היציאה מסוכה ארעית לדירת קבע. לעומתם אנו, לא רק שאין חוגגים את החג בביתנו הקבוע, אלא יוצאים מדירת הקבע לדירת ארעי כדי לזכור את הקושי, עד שמעמידים בצל את מה שנראה קבוע ועומד במשך כל השנה. וכל זה למה?

ההסבר לכך נמצא במהותו של חג הסוכות, שאינו בא לציין את ההיסטוריה של יציאת מצרים בלבד. הוא לא חג של ציון נקודתי כלשהו למה שהיה והשתנה, אלא עיקרו הוא לסמל את מהותנו וההיסטוריה הארוכה שלנו. ההווה העכשוי יחד עם העתיד, התקווה והאמונה. ואם אצל אומות העולם מקובל הפתגם ‘ביתו של אדם – מבצרו’ , הרי מבצרו של היהודי הוא אמונתו בה’ וקיום התורה ומצוותיה, ובזה הוא מציין את שמחתו. ולכן מצווה התורה לצאת מהבית הקבוע ולהתגורר בבית הארעי, תוך שמחה עצומה, כמצוות חג הסוכות שהוא “זמן שמחתנו”. כי בכך אנו מבטאים ששמחתנו הינה שמחה פנימית אמיתית ועמוקה הבאה לבטא אמונה בה’ ובתורתו.

זאת ועוד, היה אומר רבי מאיר מפרמישלאן זצוק”ל על המשנה במסכת סוכה: “המצטער פטור מן הסוכה”. המצטער – הנמצא בצרה, פטור מן הסוכה – הסוכה פוטרת ומצילה אותו מכל צער ויגון. שהרי מהותה היא אמונה בה’ ובתורתו, ובזכותה ניצולים מכל צרה וצוקה.

מסופר על סוכתו המיוחדת של הרב שלמה דוד כהנא, רבה של העיר העתיקה בירושלים. רבים מאנשי ירושלים עשו לעצמם נוהג בדרכם אל הכותל המערבי, להיכנס אל סוכתו של הרב, להתבשם שם בדברי תורה ושמחה ולהמשיך אל הכותל המערבי. רבות התאמץ הרב על דבר קיום מצוות סוכה. הוא החל לבנותה מיד במוצאי יום הכיפורים. תמיד דאג שתהיה גדולה ורחבת ידיים כדי להכיל את האורחים הרבים. צאצאיו הצעירים היו שוקדים במרץ עד כניסת החג, לייפות את הסוכה ולקשטה בכל פאר והדר.

מנהג מוזר אחד נהג הרב. בשעה שכל סוכות העיר היו מוארות היטב בליל החג, סוכתו של הרב כהנא הייתה תמיד חשוכה בליל חג הסוכות. הסעודה נערכה בשמחה גדולה, אך לאור נרות בלבד. וכאשר כבו הנרות הוסיף הרב לשבת בסוכה עם תלמידיו ולעסוק בדברי תורה כל הלילה, בחשיכה מוחלטת.

באחד מימי הסוכות הואיל הרב לספר את פשר מנהגו המוזר: הימים ימי מלחמת עולם השנייה. בתחילת שנת ת”ש (ספטמבר 1939) נכבשה פולין בידי הנאצים. בהתקרב חג הסוכות ידע הרב כהנא ששימש רב בוורשה, כי הפעם לא יוכל להדר בסוכה ובמצוות ארבעת המינים כהרגלו. לא היו בנמצא לולבים, הדסים וערבות. רק אתרוג אחד נמצא בידי ר’ משולם קמינר, הממונה על בית העלמין בוורשה. הקמת הסוכה היתה בלתי אפשרית. אמנם במחסן ביתו של הרב היו שמורים הקרשים והדפנות לסוכה אולם הקמתה היתה כרוכה בפיקוח נפש ממש. הנאצים הסתובבו ברחובות, וכל סממן יהודי עלול היה להגביר את תאבונם לעשות שפטים בבית.

עם זה, הרב כהנא לא רצה בשום אופן לוותר על המצוה החביבה עליו כל כך. קודם החג שוטט באזור, כדי לאתר פינה חבויה באחת החצרות, שבה יוכל להקים את סוכתו. לבסוף נמצאה כזאת בחצר הבית השלישי שליד ביתו. בעזרת תלמידיו הוציא ממחסן ביתו את הקורות והדפנות, העמיד את הסוכה על תילה, וסביבה תלה בגדים וסדינים רטובים, כדי שייראה כאילו נתלו לייבוש.

בהגיע ליל החג נכנס הרב בשקט אל סוכתו החשוכה עם שניים מתלמידיו. הם ערכו קידוש על שתי פרוסות לחם ושוחחו בלחש. מעדני חג, קישוטים ושאר סממני שמחה לא היו בסוכה. אולם את ליבו של הרב הציפה שמחה עילאית אדירה על הזכות שעלתה בידו לקיים את המצווה כהלכתה.

כדי שלא לעורר את חשדם של הנאצים ששוטטו בכל פינה, נשארו הרב ותלמידיו בסוכה במשך כל הלילה. למרות הפחד והמציאות הקשה, לא דיברו על המלחמה ונוראותיה אלא במעלות החג ובמצוותיו.

וכך לימד הרב לתלמידיו: “תמיד שאלתי את עצמי – מתי מתקיימת שמחת החג בשלמותה? הלוא לשמחת החג מצטרפים עוד מרכיבים, כמו: אכילה, מנוחה, צוותא, מגדנות ועוד שיש בהם גם הנאה גשמית. היום למדנו כי בשעה שיושבים בסוכה ריקה מכל אלה, בלי אור ומעדני חג, ובצל החששות והפחד, ובכל זאת מתאמצים להכניס שמחה בלבנו – זוהי שמחה של מצוה ממש. זוהי שמחה פנימית מעצם קיום המצווה, המתקיימת בשלמותה במצב כזה דווקא, בלי דברים נוספים המצטרפים אליה.

באותם ימים פעלו הנאצים לדיכוי הרוח היהודית, בשאיפה להשפיל את היהודים ולהפוך אותם לכנועים. אחד האמצעים לכך היה השפלת הרבנים. הם ידעו כי הרבנים נוסכים כח בעם ומחזקים את רוחו, ולכן ביקשו לפגוע בהם תחילה.

כך קרה, שבדיוק באותו לילה, לילה ראשון של חג הסוכות, באו הנאצים אל ביתו של הרב כהנא. כהרגלם, באו באמצע הלילה כשהם משמיעים קללות ומכים על הדלת בקתות הרובים. כשנפתחה הדלת בידי הרבנית המפוחדת, פשטו הללו בכל הבית, ועשו חיפוש מדוקדק בכל פינה. כל אותה עת עמדה הרבנית כמאובנת. כשלא מצאו את מבוקשם, הצמיד אחד החיילים את קנה אקדחו אל בין עיניה וקרא: “אמרי לנו מיד היכן הרב, ולא…”. בקושי הצליחה הרבנית להוציא מפיה את המילים: “הוא נעלם בעת ההפצצות”. זה היה הסבר מתקבל גם על דעתם של המרצחים, שכן בעת ההפצצות נעלמו עקבותיהם של רבים. לפיכך רשמו הגרמנים בפנקס התושבים “הרב נעלם”.

באותה שעה ישב הרב בסוכה עם תלמידיו. גם הוא שמע את הצעקות וההמולה, אך לא ידע שמדובר בעצם בו. רק למחרת, כאשר שב בלאט לביתו, סיפרה לו אשתו את הנס שאירע לו באותו לילה.

בתפילת החג של אותו בוקר עלה הרב לתורה ובירך ‘הגומל’. לאחר דרך ארוכה ורבת תחתים הצליח להינצל מציפורני הנאצים ולהגיע בשלום לארץ הקודש. הוא החליט  כי בכל שנה ושנה יעשה זכר והודיה לנס שאירע, ויזכיר לעצמו כיצד אפשר לקיים את מצוות שמחת החג בשלמותה, גם בסוכה חשוכה, שאין בה אור ומרכיבי שמחה אחרים.

“הסוכה” פוטרת ומצילה מכל צרה וצוקה. היא מבטאת שמחה פנימית ועמוקה, משום שהיא מבטאת את מבצרו של היהודי- הרוח.

יה”ר ששמחת החג תשפיע על כולנו להצילנו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, וישיאנו ה’ אלוקינו את ברכת המועד לחיים טובים ולשלום, לשמחה ולששון.


תגובות | ומה יש לך להגיד על זה?