מסעות הנוער לפולין הפכו למופע סאטירי

מדריכת המסעות הנמרצת שולה מנחם לא ידעה את נפשה בערב ההוא ב-2003, שבו הובילה משלחת תלמידים ישראלים לסיור במחנה ההשמדה מיידנק שבפולין. “שעת בין ערביים, השמש נופלת כקטיפה על הר האפר, ומי שלא מבכה עד עכשיו – פה הוא מבכה!”, מכריזה מנחם ברי”ש מתגלגלת, לבושה בחליפת טרנינג לבנה ובנעלי ספורט ורודות, “כולם בוכים חוץ מכפיר הלוי! הוא לא מבכה, כאילו לא יצא לפולין!”. באותה נקודה הזכירה לעצמה מנחם את המוטו שלה: “השואה בחרה בךְ” והפעילה את שיטתה האישית לעורר עצב בקרב תלמידים אפאתיים. השלב השני הוא השמעת השיר “כשהלב בוכה” של שרית חדד.

כעת מתארחת הדמות הבדיונית של המדריכה בתוכנית הטלוויזיה “דיבור צפוף – ודי” עם ינאי רווה, שהיא המסגרת למופע הסאטירי “בירה ונזכירה”, ומנסה לשווא לגרום למנחה האדיש לפרוץ בבכי. השחקנים בן יוסיפוביץ’ וכרמל נצר, המגלמים את רווה ומנחם במופע, זוכרים את השמעת השיר במסע התיכוניסטי שלהם לפולין כרגע מוזר ביותר, ממש כפי שהוא נראה כעת לצופים שלהם. “קבוצה של 120 חבר’ה עומדת על המשרפות ואומרים לנו ‘בואו נעצום את העיניים ונשמע שיר'”, נזכר יוסיפוביץ’ בעוד נצר מודה כי היא מצאה עצמה דווקא פורצת בצחוק. “אנחנו יוצאים מתא הגזים, מתחילים להשמיע את השיר, החברה שלי בוכה ואני מתפקעת מצחוק ולא יודעת מה לעשות עם עצמי”, היא מספרת.

על רקע התעצמות השיח בשנים האחרונות על נחיצות מסעות הנוער לפולין ועל המסחוּר שלהם מבקשים יוסיפוביץ’ ונצר, יחד עם שותפם הבמאי אודי ברינדט, לבחון במופע חדש שיעלו בברים ובפני בני נוער את המבוכות, הקלישאות והקיבעונות שמרכיבים את זיכרון השואה בקרב בני הדור השלישי. באמצעות הומור רחוק למדי מז’אנר “בדיחות השואה” הישנות הם מקווים לקדם דיון על האופן שבו מעוצב הזיכרון בקרב בני דור זה והדור שבא אחריו. “בירה ונזכירה” מורכב משלושה מערכונים ובהם מארח רווה, מנחה אקסטרווגנטי ומעריץ מוצהר של אנה פרנק, המייצג את דור ה־Y, דמויות בדיוניות הקשורות לזיכרון השואה, כולן בגילומה של נצר. מלבד שולה מנחם מתארחות בו דמויות נוספות, כמו ניצולת השואה רבקה פלדמן, שנשאלת אם היא מקנאה באנה פרנק, וד”ר לילי בר-חנא, שייסדה את מרכז “השואה ואני” ללימוד ג’נוסייד באופן אינטראקטיבי.

הסיפור המלא מתפרסם באתר הארץ – הקליקו כאן לקריאת הכתבה המלאה.