ראשי>המגאזין>פולין והשואה: לא לפחד מדיון פתוח
המגאזין

פולין והשואה: לא לפחד מדיון פתוח

האם יש לישראל ולעם היהודי אינטרס להיכנס לוויכוח עובדתי עם פולין על קיומם של משתפי פעולה יהודים עם הנאצים, שלפי החוק בישראל לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם נתפסו כפושעים? האם לישראל ולעם היהודי אינטרס להיכנס לוויכוח מוסרי עם פולין על ההבדל בין מניעי משתפי הפעולה הפולנים הלא־יהודים ואלה של משתפי הפעולה הפולנים היהודים? הלא־יהודים פעלו מתוך שנאה אנטישמית, מאופורטוניזם תאב בצע. והיהודים? אך ורק מתוך רצון להגביר את סיכוייהם לשרוד?

האומנם – מרגע שלא היה עוד ספק לגבי טבע תוכניותיהם של הגרמנים – לא עמדה בפניהם דרך אחרת להתמודד עם סכנת ההשמדה המרחפת מעל בני עמם, כזו שעמדה למשל בפני מורדי גטו ורשה או מורדי מחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה? ככלות הכל, השואה לא היתה רק רצף של גילויי פסיביות מצידם של יהודים, כפי שאפשר היה להבין לאחרונה מדבריו של יועץ לנשיא פולין. כמובן, איש מאיתנו שלא חווה את נוראות השואה אינו יכול להעריך מה היה עושה תחת אותם תנאים מזוויעים. אך האם התעלמות מקיום משת״פים יהודים או התייחסות גם אליהם כקורבנות אינה פוגעת בזכרם של הקורבנות? ולאור זאת – האם הכללת משת״פים פולנים יהודים ולא־יהודים במשפט אחד יכולה להיתפס כהכחשת שואה?
כל עיסוק בשואה מעורר אצלנו רגשות חזקים, וטוב שכך. ממשלת פולין מגלה חוסר רגישות רב בהתנהלותה בשבועות האחרונים כלפי הרגישות היהודית לשואה. מבין מעשיו של רה״מ מורבייצקי בסוף השבוע במינכן, החמור יותר הוא הנחת הזר על האנדרטה של חללי ״בריגדת הרי הצלב הקדוש״, מיליציה ימנית ששיתפה פעולה עם הגרמנים במלחמת העולם השנייה – לא רק בלחימה מול ״האויב הקומוניסטי״, אלא גם ברצח יהודים. פה אין עניין של פרשנות. באווירה הכללית שנוצרה מאז העברת החוק, שזכה בישראל לכינוי המוגזם ״חוק הכחשת השואה״, מורבייצקי היה חייב להימנע ממחווה משמעותית שכזו, גם אם לוותה במחוות כבוד לאנדרטת עובדי כפייה פולנים, שמצאו את מותם על אדמת גרמניה במלחמת העולם השנייה.
אך האם ההתלהמות בישראל סביב המשבר שנוצר ביחסים עם פולין אינה משחקת לידי גורמים פולניים, המעוניינים לשכתב את ההיסטוריה? האם גם בישראל אין גורמים שמנצלים את ההתנהלות של ממשלת פולין הימנית־לאומנית לצורכיהם הפוליטיים הצרים? האם לא היה אפשר להימנע מהחרפת המשבר באמצעות הנמכת להבות ההאשמות וההשמצות? בפולין נשמעות – גם מפי גורמים רשמיים – טענות שה״היסטריה״ הישראלית נובעת מכוונה ללחוץ על פולין בסוגיית החזרת הרכוש היהודי, משיקולים פנימיים של ״מערכת פוליטית ישראלית מהמושחתות בעולם״, מרצון לשמור על ״מונופול השואה״. אין ספק, המשבר הנוכחי הוציא מעל לפני השטח את השדים האנטישמיים, הנפוצים מאוד, עדיין, בחברה הפולנית. ועדיין: הוא מעורר בקרב לא מעט ישראלים תגובות לא פחות גחמניות ולא ענייניות, שאינן תורמות לזיכרון השואה אלא פוגעות בו.
דיון פתוח ועובדתי, ולא מחוות והצהרות תיאטרליות, היה מסייע הרבה יותר לבירור השאלה להיכן מועדות פניה של הממשלה הפולנית. האם, אכן, מדובר בניסיון להעמיד את ההיסטוריה על דיוקה או ברצון לשכתב את ההיסטוריה? במצב הנוכחי יצטרכו הנהגות שתי המדינות לגלות יצירתיות רבה כדי להציל את מערכת היחסים הפולנית־ישראלית ולהתמודד באופן יעיל יותר עם הבעייתיות הרבה שנותרה בה.
ואולי יש גם מקום לקוות, שכל אלה המגלים בימים אלו רגישות ובקיאות רבה בנושא השואה כשמדובר בפולין, יתקוממו בעתיד באותה התגייסות רועמת נגד הכחשת השואה בקרב הפלשתינים ושאר אומות ערב והאסלאם, ונגד כל ההשוואות משוללות הבסיס בין ישראל לגרמניה של שנות ה־30 וה־40. ולו רק כדי להבהיר לכולם שביקורתם כלפי פולין לא נבעה מרצון לעשות בשואה שימוש פוליטי כלשהו.

גרמניה אחראית לשואה, לא פולין

לפולין היסטוריה ארוכה של אנטישמיות, כמידת ההיסטוריה שיש ליהודים בפולין. אנטישמיות נפוצה למדי שם גם כיום.

פולין עדיין אינה מתמודדת כיאות עם אנטישמיות העבר וההווה שלה. זמן רב עבר עד שהיא התחילה לפצות איכשהו את שרידי השואה וצאצאיהם על רכושם שנגזל. לפולין הייתה ויש בעיה עם היהודים.
אבל פולין לא הייתה אחראית לשואה. השואה היא פשע גרמני. היו אמנם אירופים רבים, שסייעו לגרמנים בהשמדת יהדות אירופה. אך השואה ניזומה, תוכננה ובוצעה ע״י הגרמנים.
לכן, ניתן להבין את הרגישות הפולנית הרבה למלאכת העתקת האחראיות למחנות המוות התעשייתיים מגרמניה לפולין.
היו סיבות רבות לכך, שהמשטר הנאצי בחר בפולין להקמת מחנות ההשמדה הגדולים. ריכוזי האוכלוסייה היהודית הגדולים, תכניות האכלוס מחדש שדרשו ״פינוי המוני״ וגם ההערכה ששנאת הפולנים ליהודים תאפשר לבצע את מלאכת ההשמדה מבלי הפרעות מצד המקומיים.
גם פולנים רבים נרצחו ע״י הגרמנים כפועל יוצא של אידיאולוגית הגזע הנאצית המטורפת. וחשוב מכך: מספר ״חסידי אומות העולם״ הפולניים הוא הגדול ביותר מקרב המדינות שנכבשו בידי הגרמנים או שיתפו עימם מרצון פעולה ביישום ״הפתרון הסופי״.
האנטישמיות הפולנית הרעה – שבאה לביטוי בפוגרומים שבוצעו בשארית הפליטה לאחר השואה, ותחת המשטר הקומוניסטי, ובניסיון הנואל ארוך השנים להציג את הנרצחים במחנות ההשמדה כפולנים ולא כיהודים – אינה צריכה להסיט את תשומת הלב מכך, שאת האחריות לקיומם של מחנות ההשמדה בפולין נושאת גרמניה באופן בלעדי ולדורי דורות.
באופן אבסורדי למדי, מסורת ״מסעות החיים״, שמביאה רבבות צעירים יהודים מישראל ומהגולה לסיורים במחנות ההשמדה, תורמת להדחקה הדרגתית של האחריות הגרמנית לשואה.
אין סיבה ש״מסעות החיים” לא יתחילו בגרמניה ויכללו את ברלין, בירת הרייך השלישי; מינכן, ״בירת המפלגה הנאצית״; נירנברג, שבה חוקקו חוקי הגזע ומאוחר יותר העמידו בה לדין את בכירי המשטר הנאצי; דכאו, מחנה הריכוז הראשון; זקסנהאוזן, המחנה שבו למדו נציגיו של המופתי הפלסטיני אמין אלחוסייני ״איך מטפלים ביהודים״.
מגרמניה יוכלו הצעירים היהודים להמשיך למחנות המוות בפולין וכך ייחשפו לתהליך השואה לכל אורכו, ולא רק לסופו.
הבאתם מדי שנה של רבבות צעירים, ישראלים ויהודים, לגרמניה, תוכל לתרום באופן משמעותי להתמודדותה של גרמניה עם עברה. צעדות נושאי דגלי ישראל בערי גרמניה יחייבו את הגרמנים להתמודד עם האנטישמיות והאנטי ישראליות, שעדיין רווחות מאוד בקרבם.
אגב, צה״ל כבר החל לכלול את גרמניה במסעות ״עדים במדים״, שהוא עורך לקצינים.
כבר היום יש משפחות, שאינן יכולות להרשות לילדיהן להשתתף ב״מסעות החיים״ מסיבות כלכליות.
כאן, אמורה להיכנס אחריותה של גרמניה לשימור הזיכרון: במקום להזרים כספים לארגוני שמאל קיצוני המוציאים דיבת ישראל רעה בעולם, במקום להשקיע סכומי עתק ברשות הפלסטינית המוכיחה שוב ושוב את דבקותה בשנאת ישראל והיהודים, ובמקום להשקיע כספים במיזָמים שתרומתם לאנושות מוטלת בספק, יכולה ממשלת גרמניה לממן ״מסעות חיים״ אליה, בצד המסעות לפולין, ולעודד מפגשים בין דורות צעירים של ישראלים וגרמנים, שידברו על הקשר ביניהם, ולא על ״פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני״.
מקומֵם, שגרמניה לא חשבה על כך עד כה בעצמה. הכנסת השואה להקשרה ההיסטורי הנכון, תאפשר להתמודד טוב יותר גם עם האנטישמיות הפולנית.

תגובות | ומה יש לך להגיד על זה?