ראשי>המגאזין>דריידל: כל מה שרצית לדעת על מנהגי הסביבון בחנוכה
המגאזין

דריידל: כל מה שרצית לדעת על מנהגי הסביבון בחנוכה

מה עניינו של הסביבון, ומדוע משחקים בו דווקא בחנוכה? מתי הומצא משחק הסביבון, וכיצד קנה נחלה בקרב שבטי ישראל בכל מקומות מושבותיהם? בשורות הבאות ננסה להתחקות אחד משחק מיוחד זה שלא מצאנו כמותו במועדים ורגלים אחרים, נתהה על קנקנו ושורשו, וננסה להבין את עניינו לאשורו. כן, יש קשר גם לפולין

מאת: יוסף מאיר האס

מסובבים אותו מסובבים ומסובבים, אך סודו הכמוס נותר חתום. אין ספור חוויות ייחודיות וזיכרונות ענוגים טמונים במשחק הסביבון, המהווה אחד הסמלים הבולטים של ימי החנוכה. כל אחד מאתנו משחק בהתרגשות רבה עם ילדיו עם הסביבון, כאשר בכל פעם מחדש מסתקרנים לדעת ולראות כיצד ייפול דבר ואיזו אות תנצח. ללא ספר מדובר במשחק מעניין ומאתגר במיוחד.

משחק הסביבון, ובשפת האידיש ‘דריידל’, הינו מנהג ותיק ועתיק יומין, וככל הנראה כבר לפני מאתיים שנים התקבל בכל תפוצות ישראל. שורשו של המנהג מגיע עוד מתקופת בית המקדש השני בימי החשמונאים שכך עשו אבותינו בימים ההם בזמן הזה – כאשר גזרו היוונים להשכיחם תורתך ולא לעסוק בתורה. היו מתאספים ללמוד תורה היו משחקים בסביבון להראות לאויב שאינם עוסקים בדברי תורה. ובכדי לפרסם את הנס, שבזכות משחקי הסביבון יכלו ללמוד תורה, הנהיגו לשחק בו בכל ימי החנוכה.

למעשה, הסביבון לא מוזכר במקורות הקדומים של העם היהודי, בשונה ממנהגים אחרים, כמו משחק באגוזים בפסח או תחפושות בפורים, המוזכרים כבר בדברי הראשונים הקדומים ואף הובאו ב’שולחן ערוך’. על אף ניסיונות מחקר רבים, עד היום לא ידוע בבירור מתי בדיוק החלו לשחק בסביבון בכל תפוצות ישראל. על פי הנראה מדובר במנהג חדש יחסית, וההוכחה לכך היא שהמשחק בסביבון בחנוכה לא מוזכר כלל בכתבי חכמי ספרד שגרו בחוץ לארץ, וגם לא מצאנו שהיו נוהגים לשחק בו בקרב קהילות אחינו הספרדים ויוצאי מדינת ליטא. רק בקרב חכמי אשכנז המאוחרים וראשוני התלמידים של מרן הבעש”ט הק’ זיע”א אנו מוצאים את משחק הסביבון שהיה נהוג ומקובל אצלם בימי החנוכה, לאחר שהיה מקובל מאד גם בין הגויים בתקופת קדם אלו.

משום כך, ישנם חוקרים הנוטים לומר שהאגדה והמסורת המקובלת שכבר בימי המכבים שיחקו בסביבון היא אפשרות שיכולה להיות, אך קשה להעמידה במבחן המציאות בבירור גמור.

וזה מעשה הסביבון

תחילה וראש נפנה לנתונים בשטח ולהיסטוריה העומדת מאחוריהם. המשחק בסביבון הינו משחק עתיק יומין שמוצאו במדינת הודו, שם סימל הסביבון את ארבעת רוחות השמים. בימי הביניים נדד המשחק לארצות אירופה והיה מצוי ביותר בגרמניה. על ארבע פאותיו נהגו להטביע ראשי תיבות של מילים בשפה הגרמנית. אות נ’ (‘נישטס’) – לא זכה ולא הפסיד, אות ג’ (‘גאנץ’) – זכה בכל, אות ה’ (‘האלב’) – זכה בחצי, או ש’ (‘שטאלאין’) – הפסיד. אותיות אלו הפכו ברבות הימים למושג קדוש ורוחני, שזכו לעלות על שולחנם של גדולי ישראל והתייחסו אליהן בדחילו ורחימו.

סוגי הסביבון הם רבים ומגוונים. הללו עשויים בצורות וחומרים שונים, החל מעץ, עופרת יצוקה, וכלה בנחושת וכסף. ילדי ה’חיידר’ בעיירות יהודיות, בעיקר ממדינות אירופה, נהגו להכין לעצמם סביבונים בעזרת תבניות עץ, שבתוכן צרו את הצורה המבוקשת ויצקו עופרת מותכת. החל מראש חודש כסלו החלה העבודה הגדולה והמלאכה הקדחתנית, כאשר תחילה היו הילדים החינניים עוברים בין בתי התושבים, לקבלת תרומות וחומרי גלם הנדרשים להכנת הסביבונים בעבודת יד. בימים הבאים, עם סיום יום הלימודים, היו הילדים מתאספים קבוצות קבוצות בחצרות הבתים ומכינים בצוותא את צורות הסביבונים. אחד לקח פיקוד על התכת העופרת, השני על בניית תבנית העץ שתתאים למבנה הסביבון הרצוי, חבריהם על סיתות גזרי העצים שנאספו והכנתם לגילוף וחקיקת האותיות על ארבעת צדדיהם. ומשבאו ימי החנוכה, שבהם לא התקיימו סדרי לימוד כרגיל. היו נצפים המוני ילדי חמד פזורים בכל פינות ומחנות, משחקים יחדיו עם הסביבונים מעשי ידיהם להתפאר. אשרי עין ראתה זאת.

לסביבון המסורתי יש צורה של קובייה עם חוד מצד אחד, ובצד השני יש מקל קצר. על ארבע הפאות הנותרות של הקובייה, שנמצאות בין המקל לחוד, רשומות האותיות נ.ג.ה.ש. כל אות בצד אחד. בעולם הכללי ישנם מספר סוגים של סביבונים המשמשים למשחקים שונים, אך הסביבון שהתקבל ביותר הוא זה המופיע לרוב בשתי צורות, מרובע בעל בסיס מחודד ובראשו יתד שנועדה לאחיזה, או ריבוע בעל יתד עליונה ותחתונה.

המנהג המרתק של משחק הסביבון בימי החנוכה נפוץ בכל תפוצות אשכנז וקהילות החסידים, והוא מוזכר בספרים רבים וחשובים. המקור הקדום ביותר שנמצא מהדורות האחרונים על גדול בישראל ששיחק בסביבון הוא על מרן ה’חתם סופר’, היה שומר בכל יום מימות החנוכה את הסביבון בכיסו, ולעיתים היה מוציאו ומוסרו למקורביו כדי שיגלגלו אותו לפרסומי ניסא.

חשיבות מיוחדת העניק ה’חתם סופר’ לסביבון, שהיה מונח על שולחנו כל ימי החנוכה, וכשהיה מישהו נכנס אליו היה החתם סופר מסובב אותו עמו פעם אחת, ואף לקח את הסביבון אתו לחדר בית הדין. סביבון זה עבר בירושה לזרעו אחריו, והוא מצוי כיום אצל הרה”ג רבי שמחה בונים סופר שליט”א, רב קהילת פרשבורג בשכונת גבעת שאול בירושלים.

וזה מעשה המשחק

בחוץ לארץ מטביעים את האותיות נ.ג.ה.ש. – שהן ראשי תיבות של המילים: ‘נס גדול היה שם’. ואילו כאן בארץ ישראל, מטביעים את האותיות נ.ג.ה.פ. בחצרות קודש רבות הקפידו דווקא על האותיות נ.ג.ה.ש. וגם בארץ הקודש, כאשר לכל חצר סיבה מיוחדת המקובלת עליה. אצל הרה”ק ה’ברכת משה’ זי”ע מלעלוב אירע כמה פעמים שהביאו לפניו סביבון שהיה רשום עליו נס גדול היה פה, והרבי ביקש עט וכתב עליו נס גדול היה שם דווקא, באומרו: נס גדול יהיה פה בעזרת השם”

באחד מלילות החנוכה, כשביקש הרה”ק מהר”א מבעלזא זי”ע לקיים את מנהג ישראל תורה ולשחק בסביבון, כמנהגו הקבוע מאז ומקדם, הורה הרבי למשמשו לחפש סביבון עליו חקוקות האותיות נ.ג.ה.ש. כפי שנהוג בחוץ לארץ בתקופה ההיא התקשה המשמש למלאות את רצון המשלח ולמצוא סביבון שכזה. רק לאחר חיפוש ארוך ומייגע מצא הגבאי את הסביבון המיוחל אצל אחד החסידים והביאו בזריזות לפני הרבי.

מאוחר יותר, כשנכנס החסיד לחדרו של הרה”ק מבעלזא והגבאי הציגו ככזה שהסביבון הנדיר נמצא ברשותו, נענה הרבי ואמר לו בחביבות: “היום שיחקתי ב’דריידל’ שלך! דע לך, שכתוב ב’בני יששכר’ שאם מסובבים למטה מסובבים גם למעלה.. לאחר מכן הוסיף, שאין שום מקום לשנות באותיות הסביבון בארץ ישראל, וגם כאן יש לרשום את נ.גה.ש.

סדר מנהג משחק הסביבון הנהוג בקהילות ישראל נקבע על פי האותיות החקוקות על הסביבון כאמור, נ.ג.ה.ש. – שהן נס גדול היה שם. בקהילות ישראל נתנו באותיות אלו גם ראשי תיבות למילים נוספות בשפת האידיש, שכפי משמעותן כך מרוויחים או מפסידים. וזה סדר תבנית המשחק הקדום שיסודתו בהררי קודש: בתחילה מניחים קערה במרכז השולחן עם אגוזים, בוטנים וכדומה, ומחלקים את תכולתה בין כל משתתפי המשחק. כל משתתף מחזיר אגוז או בוטן אחד לתוך הקערה וכל אחד בתורו מסובב את הסביבון. כפי שהאות הנראית כלפי מעלה בשעה שהסביבון נופל, כך מקבל הוא מהקערה או מחזיר לקערה.

כאשר הסביבון נפל על האות ג’ המרמז באידיש המלה ‘גאנץ’ (הכל) – היה הזוכה מקבל את כל תוכן קערת הזכייה, שכללה כפתורים, אגוזים או כסף: אם הייתה עולה לו האות ה’, שהיא תחילת המלה ‘האלב’ (חצי) – הוא היה זוכה בחצי מתכולת הקערה: כשהאות נ’ הייתה עולה, היה ‘נישט’ (כלום) – והמסובב לא היה מקבל כלום. ואם הייתה עולה האות ש’, שהיא באידיש ‘שטעל’ (לשים) – היה עליו לשים בקערה אגוז או מטבע כסף.

לאור האמור, הייתה התייחסות רבה בהיכלם של צדיקים לאות ג’ החקוקה על הסביבון. כ”ק מרן האדמו”ר ה’אמרי סופר’ מערלוי זצוק”ל, היה מסובב את הסביבון רק בזאת חנוכה, והיה מסובב כמה פעמים עד שהסביבון נפל על האות ג’. גם יבלחט”א כ”ק מרן אדמו”ר מצאנז שליט”א, הנוהג לשחק בסביבון עם נכדיו בלילות ימי החנוכה אחרי אמירת הפלפול, מקפיד שהסביבון ייפול דווקא על האות ג’, המסמלת כאמור זכייה וניצחון, ולעיתים מורה לנכדיו לסובב את הסביבון שוב ושוב עד שייפול על האות ג’.

בחצרות חסידים ובני תורה

למרות שבקרב גדולי הדורות הליטאיים לא ראינו ולא שמענו ששיחקו בסביבון, מעיד מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט”א שבביתם שיחקו הילדים בסביבון בחנוכה, אך אביו מרן הסטייפלר זי”ע לא הרשה להם לשחק בו בשבת משום שהדבר דומה למקח וממכר האסור בשבת. כשנשאל פעם מרן הגר”ח קנייבסקי שליט”א אודות משחק הסביבון, השיב שאצלם נהגו שרק הילדים ולא המבוגרים משחקים בסביבון.

תיאור אוטנטי מרגש ומלבב מהחיים היהודיים בימי חנוכה שפיכו בעיירה ‘מיר’, אנו מוצאים ברשימותיו של אחד התושבים, אותן פרסם בפרק ‘מיר של פעם’. מפני חיבת הדברים ותוכנם האפוף בנוסטלגיה מרוממת, נצטט את לשונו במדיוק. במקוריות ייחודית הוא מתאר את הכנת הסביבונים שבוצעה בידי אמן, כאשר כל העיירה מתכוננת יחד איתו לימי החנוכה המשמשים ובאים. הקולות שבקעו מבית החרושת נסכו אווירת חד בקרב כולם, כי הנה באים הימים הנעלים המאירים את חשכת החורף באור יקרות הבוהק למרחקים.
התיאור נפתח בטקס הכנת הסביבונים: “בית החרושת היחידי בעיירה ‘מיר’ היה של כותב ספרי התורה, שהיה יוצק את הסביבונים מעופרת בתבנית מיוחדת שהייתה עשויה מעץ אלון. בפנים, בתוך שתי חתיכות העץ, היו חרותות האותיות נ.ג.ה.ש משמע, נס – גדול – היה – שם. אחר כך היה יוצק בתבנית מבעד לחור קטן או במשפך את העופרת החמה, כך התקבל סביבון מעופרת בעל ארבע כנפיים, או מתבנית אחרת סביבון עגלגל וסגלגל. הסופר היה אומר שהוא מקרב את צעדי המשיח, כי נגה”ש בגימטריא 358 כמו ‘משיח’.

כאן הוא מתאר בעסיסיות את המגוון הססגוני של הסביבונים שנערמו בבית המלאכה במיר העיירה. “היו לו שני סוגי סביבונים. ‘חסידיים’ – כאלו שקופצים ורוקדים כדרכם של חסידים ‘ומתנגדים’ – כאלו שמסתובבים בשקט על עומדם, כמו מתנגד בשמונה עשרה בלחש. הוא היה אומר, שכל החיים משולים לסביבון מסתובבים ומסתובבים עד שנופלים… אחד קודם והשני אחריו.. הסביבונים שלו הגיעו לערים ועיירות.

“ילדי העיירה היו משחקים בסביבונים ומפרשים את האותיות בדרכם שלהם. נ – נישט (לא) אינך מקבל ולא כלום: ג – גאנץ (הכל) אתה מקבל את כל הכסף בקופה: ה – האלב (מחצית) אתה מקבל מחצית מהסכום: ש- שטעל צו (שים כסף) – בקופה. כך שיחקו בשמחה אחד עם השני, ולפעמים גם עם אחד ההורים. את הכסף שהרוויחו הם חסכו כדי לתת דמי חנוכה לרעבע בחיידר או בתלמוד תורה.

חינוך ומוסר בסביבון

רמזים רבים יש בו במשחק הסביבון. הסביבון קם ונופל, נופל וקם, כמו החשמונאים במלחמתם נגד היוונים שלא אמרו נואש בראותם את צבא יון הענק והעצום, אלא חגרו כגיבור חלציהם ולחמו בעוז ובתעצומות נגד כל הסיכויים, וניצחו. הסביבון מסמל שאין להתייאש ברגעים הקשים והאפלים ביותר. גם כשנראה שאין כבר כל תקווה, יש לעשות עוד סיבוב אחד והכל ישתנה לטובה…

בנוסף לכך, המשחק בסביבון מחזק את האמונה בבורא עולם, כי כמו שבמשחק זה אין אחד שיכול לנבא מראש איך ייפול דבר, אם על אות ג’ הרומזת להצלחה או על אות ש’ הרומזת להפסד, כך גם כל מהלך ימי חייו של האדם שום דבר לא ברור מראש וכלום לא נמצא בידו, כאשר גם חכמה גדולה לא תועיל במצב הזה. עליו רק לסובב סיבוב קטן כדי לעשות פעולה כלשהיא, והשאר נגמר ונעשה בידי שמים. עליו רק לשבת ולצפות לראות איך מה’ יצא הדבר.

הרבי מויז’ניץ, בעל ה’דמשק אליעזר’ זי”ע, היה מהפעילים הגדולים בשדה החינוך וחולל בו נפלאות. כאשר נשאל לסוד הצלחתו, אמר: מנהגם של ישראל לשחק בימי החנוכה בסביבון. חרוטות עליו האותיות נ.ג.ה.ש. לאמור נס גדול היה שם. נראה שתיקנו מנהג זה לפרסם את הנס. ונשאלת השאלה: כלום זה פרסום הנס, בסביבון כה קטן ובראשי תיבות? הלוא היה מן הראוי שיתקינו לתלות שלטי ענק ועליהם מתנוססות המילים במילואן, באותיות מאירות עיניים! אלא באו להורות לנו שעדיף סביבון קטנטן וראשי תיבות עליו ובלבד שיסתובב ויסתובב, על פני שלט ענק וקפוא שלא עושה כלום..” ופעם אחרת הוסיף שמהסביבון לומדים מוסר השכל, שאם עומדים במקום אחד בלי לפעול אין סייעתא דישמיא. רק כאשר מסובבים – ה’ יתברך עוזר שיצליחו ואז הוא מתפלל מחולל פלאות ונסים.
לקחים חינוכיים רוחניים נוספים נלמדים ממשחק הסביבון. הגאון רבי יוסף צבי הלוי דינר זצ”ל. העביר לתלמידיו מה ששמע בילדותו מאביו, כי ניתן ללמוד מכללי משחק הסביבון לקחים הטמונים במשמעות האותיות החקוקות בו: האות נ’ היא ‘נס’. כאשר נופל הסביבון על אות זו לא זוכים בשום דבר, כדי לחנכו שאין סומכים על הנס, האות ג’ היא ‘גדול’ , בה זוכה מסובב הסביבון על אות זו כל תכולת הקערה, כדי ללמדנו שרק אם מתייעצים עם הגדולים ונוהגים על פי הוראותיהם אז מצליחים ומרוויחים, וכפי שאמרו חז”ל: ‘כל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל’

האות ה’ היינו – ‘היה’ – כשהסביבון נופל על אות זו זוכים בחצי מתכולת הקערה, משום ‘שהיה’ מרמז על העבר, היינו המסורת, ועלינו לדעת, ולהשריש בלבבנו שלא די לזכור את העבר בלבד, כי העבר, למרות חשיבותו הרבה, אינו אלא כ’חצי מלאכה’, והמלאכה הטובה אינה נשלמת אלא על ידי העתיד. לכן עלינו להשקיע ולבנות את דורות העתיד, וכל עוד שלא עשינו זאת נקבל רק חצי מתכולת הקערה: האות ש’ היא תחילת האות ‘שם’, וכשנופל הסביבון על האות ש’ צריך לשלם מכספו או מאגוזיו לקופה הכללית, כי ‘שם’ הוא רמז לארץ ישראל, ועלינו להשתדל תמיד לסייע במוסדות התורה והחסד של ארצנו הקדושה, כי זהו בנינה האמיתי של ארץ ישראל..

סביבונים בימי הרעה

עדות יוצאת דופן לקיום מנהגי חנוכה גם בשבי הנאצים, נמצאה לאחרונה בליטא. במהלך עבודות בנייה במקום שבו שכן בעבר גטו וילנה, מצא הקבלן ארבעה סביבונים העשויים מעופרת יצוקה, מהווים עדות אילמת ונוגעת ללב לכך שגם בזמנים הקשים ביותר של העם היהודי הצליחה הקהילה לשמור בגטו על מנהגי המועדים.

אנשי עמותת ‘ממעמקים’ , הפועלת כדי לחבר בין הדור הצעיר לבין ניצולי השואה, קיבלו לאחרונה שיחת טלפון מסקרנת מקבלן ליטאי. הוא שמע על העמותה הפעילה במזרח אירופה, באחד המרתפים פריטים לא מזוהים בעלי אופי יהודי. הוא שלח תמונה של הסביבונים הייחודיים אל יו”ר העמותה. הלה, שמאתר פריטים הקשורים לתקופת השואה כדי להציג אותם ולספר את סיפורם ליהודים צעירים ברחבי העולם, נדהם מהצילום ומיהר לצאת ממקום מגוריו בוורשה לנסיעה ארוכה לווילנה. “הסברתי לו בהתרגשות שמדובר בסביבונים, והוא החליט לתרום אותם. הגעתי לשם וזה היה רגע מדהים ומרגש מאד. זה ממש נס חנוכה קטן ופרטי שלנו” ציין בהתרגשות נוכח המציאה הנדירה. לדבריו, על הסביבונים כתובות האותיות: נ.ג.ה.ש. – “נס גדול היה שם” כנהוג בארצות הגולה.
במהלך חפירות בבורות הרכוש במחנה ההשמדה הנודע לשמצה ‘חלמנוש’ במערב פולין, נמצאו סביבון ותליון עתיקים. כשהנאצים ימ”ש אמרו ליהודים שנשלחו למחנות ההשמדה כי הם יכולים להביא אתם חפצים קלים עד 3-4 ק”ג, חלקם בחרו להביא אתם מתוך אמונה תמימה גם כלי קודש הקשורים למועדים וימים טובים, למען יוכלו לתחזק דרכם בקשר עליון. הפריטים שנמצאו כאמור: הסביבון שעשוי עופרת יצוקה והתליון שעשוי כסף שעליו נכתב “נס חנוכה” הגיע לידי מכון ‘שם עולם’. בהנהלת המכון סבורים שהסביבון והתליון היו ככל הנראה שייכים לאשה יהודייה תושבת המקום שענדה אותו בימי החנוכה. במכון לא יודעים לציין במדויק למי היו שייכים, אולם קרוב לוודאי שבעליהם נספו בשואה.

תשמישי הקדושה הללו הנמצאים במקומות מחרידים אלו מבטאים באופן מובהק את סיפורה היהודי של אותה תקופת הוד שהייתה ונעלמה כלא הייתה. בנוסף על האמונה ושמירת המסורת, הסביבון בתקופה ההיא היה חפץ שגם ילדים וגם מבוגרים היו משחקים בו, ועל כן נבחר הסביבון להיארז בצרור אותו לקחו למקום החדש, בו הם קיוו שאכן קיים.

על צדדיו של הסביבון מופיעות האותיות נ.ג.ה.ש שמשמעותן כאמור נס גדול היה שם. כשהסביבון מסתובב, האותיות מיטשטשות וחוזרות להיראות רק שהוא עוצר. הסביבון מייצג כיצד אנחנו – השקועים בהתרוצצות העסקנית של חיי היומיום – איננו יכולים להבחין בנסים שכל הזמן מתרחשים סביבנו. רק שאנחנו עוצרים כדי לחשוב, העיניים שלנו נפקחות לראות את הנסים שלמעשה היו כאן כל הזמן – בימים ההם וגם בזמן הזה.


תגובות | ומה יש לך להגיד על זה?