ראשי>המגאזין>בפרצוף שלנו
המגאזין

בפרצוף שלנו

החוק הפולני, חוק המרכולים, הקושי לקבל את השונה – בין ישראל לפולין יש הרבה יותר מהמשותף ממה שאנחנו מוכנים להודות. פולין היא פשוט המראה שמשקפת למדינת ישראל את פרצופה האמיתי. זה כנראה מה שמרגיז אותנו כל כך.

היחסים בין ישראל לבין פולין, להוציא את המשבר האחרון סביב מה שמכונה “החוק הפולני”, הם מצויינים. למעשה פולין היא אחת החברות הטובות יותר של ישראל באירופה. בין שתי המדינות שיתוף פעולה צבאי, מסחרי וכלכלי משגשג במיוחד.

בשנתיים האחרונות מדברים על גידול מדהים בתיירות בין שתי המדינות. מסעות השורשים נדחקו על ידי מסעות השופינג בזכות מספר רב של טיסות ישירות מישראל למגוון יעדים בפולין. וגם בכיוון ההפוך – מאות אלפי פולנים טסו בשנתיים האחרונות לישראל, חלקם שילבו ביקור באתרים הקדושים לנצרות, חלקם עשו בטן גב באילת, הרוב עשו גם וגם.

הישראלים למדו להכיר את פולין מחדש, הפולנים קיבלו תזכורת נוספת לקהילה היהודית הגדולה והתוססת שהיתה חלק מהמדינה במשך שנים רבות כל כך.

בפייסבוק קיימות קבוצות תוססות סביב פולין. הבולטת שבהן היא הקבוצה הישראלית “חופשה בוורשה, קרקוב ושאר פולין” המונה, נכון לכתיבת שורות אלה, כ- 33 אלף חברים. בין החברים גם לא מעט פולנים שתורמים לא מעט לדיונים בקבוצה ומעניקים טיפים ומידע לחבריהם הישראלים.

מן העבר השני פועלת הקבוצה “פולנים ויהודים מסרבים להיות אוייבים” שהוקמה בעיצומו של המשבר בין שתי המדינות סביב “החוק הפולני”. קבוצה פעילה נוספת היא “חופשה בישראל” המונה למעלה מ-5,000 חברים (רובם ככולם פולנים).

עם למעלה מ- 10,000 אוהדים לדף הפייסבוק של רפאו בטיבסקי, אקטיביסט פולני שעוסק לא מעט בתרבות היהודית ומעלה אל השיח הציבורי תופעות של אנטישמיות. יש לו גם ערוץ יוטיוב מעניין במיוחד.

יהדות פולין הייתה משלהי ימי הביניים ועד השואה הגדולה בקהילות עם ישראל בתפוצות. ההיסטוריה בת למעלה מאלף השנים של היהודים בפולין כוללת תקופות של סובלנות ופריחה דתית ותרבותית, לצד תקופות של אנטישמיות קשה, רדיפות, פרעות וגירושים, ששיאן היה השמדתה הכמעט מוחלטת במלחמת העולם השנייה.

ערב המלחמה הייתה יהדות פולין הגדולה בתפוצות היהודים באירופה. היא מנתה כ-3.4 מיליון נפש – ואף למעלה מכך אם כוללים במניין את יהודי השטחים ההיסטוריים של פולין, שהפכו לנתיני ארצות אחרות בעקבות השינויים התכופים בגבולותיה של המדינה.

האוכלוסיה בישראל מונה מאות אלפי אזרחים שמוצאם בפולין. קברניטי המדינה לדורותיה (גם מימין וגם משמאל) היו ברובם ממוצא פולני. בנימין נתניהו (אביו – בן־ציון נתניהו (מיליקובסקי) נולד בוורשה, שמעון פרס נולד בוישנבה, מנחם בגין למד באוניברסיטת ורשה בפקולטה למשפטים, דוד בן גוריון נולד וגדל בפלונסק (60 ק”מ מוורשה), יצחק שמיר נולד בעיירה רוז’ינוי, אהוד ברק אמנם נולד בישראל אבל אמו עלתה מפולין. הרעיון ברור: ה-DNA הפולני נטוע עמוק בפוליטיקה הישראלית בפרט ובציבוריות הישראלית בכלל.

ואגב, גם מתאוש מורובייצקי, ראש הממשלה הפולני, סיפר פעם על שורשים יהודים. זמן קצר לאחר מינויו לתפקיד ראש הממשלה, חשף מורובייצקי בטקס לכבוד פולנים שהצילו יהודים בשואה, שנערך בגן החיות של ורשה: “בטקסים כאלה אני תמיד חושב על הסיפור האישי של משפחתי”, הוא אמר אז, וסיפר על דודתו היהודייה, אירנה, אשר כנערה הסתתרה אצל משפחה פולנית שהצילה אותה בתקופת המלחמה.

ראש ממשלת ישראל עם נשיא פולין

הפולניות של מייסדי המדינה עיצבה במידה רבה את דמותה של ישראל. וכן,  אפשר לומר, כמעט בוודאות, שיש בנו הישראלים לא מעט “תכונות אופי פולניות” ולא מן הנמנע שחלק מתכונות האופי של היהודים, שהיוו חלק נכבד ומשמעותי בחיי היומיום בפולין במשך מאות שנים, השפיעו במידה כזו או אחרת על שכניהם הפולנים.

הנתון הזה מסביר את היחסים המיוחדים שבין מדינת ישראל לבין פולין. מסתבר שבין שתי המדינות, המנוהלות בידי מפלגות ימין, יש יותר משותף מאשר שונה.

חוק המרכולים, האוסר על פתיחת עסקים בשבת, עורר סערה בישראל והוא למעשה חוק מראה לאיסור הפולני (שנכנס לתוקף באופן חלקי במרץ באחרון) לפתוח עסקים בימי ראשון.

החוק הפולני, האוסר לכנות את מחנות ההשמדה הנאציים כ”מחנות השמדה פולניים” והאיסור להאשים את פולין כמדינה ואת הפולנים כלאום בפשעי מלחמה הוא למעשה מראה לא מחמיאה במיוחד לניסיונות של ישראל לאסור על מוסדות חינוך ערביים לעסוק ב”נאכבה” (שלהם) שהיא היא יום העצמאות שלנו. יום חג.

ההתחמקות של פולין ממתן פיצוי לצאצאי יהודים שרכושם נגזל או השבת רכוש יהודי היא בעצם מראה לסירוב הישראלי לשיבת פליטים פלסטינים לשטחי מדינת ישראל (או לשטחי המדינה הפלסטינית העתידית) וגם מראה לסירוב הישראלי לקיים דיון רציני בשאלת השבת הרכוש הנטוש (בעיקר אלפי בתים) של ערבים שנמלטו על נפשם ערב מלחמת העצמאות.

הסבא והסבתא שלי, זכרונם לברכה, גידלו בחיפה את עשרת ילדיהם בבית ערבי נטוש. היה להם יופי של בית והשאלה מי גר בו קודם ומה יקרה אם יחזור, לא ממש העסיקה אותם.

ההתנהלות של ישראל בעניין מבקשי המקלט, מהגרי העבודה או המסתננים (תקראו להם איך שבא לכם) איננה שונה במיוחד מהסירוב הפולני לקלוט פליטים מסוריה, סירוב שעומד במרכזה של מחלוקת קשה בין פולין לבין מדינות האיחוד האירופאי.

החוק האוסר על הפלות בפולין הוא בעצם בבואה של הועדות הרפואיות מולן צריכות לעמוד נשים המבקשות לבצע הפלה בישראל.

הקושי של הישראלים לקבל את השונה מהם (ערבים מול יהודים, מזרחים מול אשכנזים, דתיים מול חילוניים, אתיופים, רוסים) הוא הוא הקושי של הפולנים לקבל את השונה מהם. החשש, עד כדי סלידה, מכל מה ששונה מאיתנו הוא מאפיין בולט גם בתרבות הישראלית וגם בתרבות הפולנית.

אגב, הפולנים רואים באוקראינים את מה שהישראלים רואים בפולנים. מראה של עצמם.

פולנים וישראלים יותר דומים מאשר שונים

כשאנחנו בישראל נוהגים בחוסר הגינות כלפי השונה זה בסדר, במקום אחר ומול “שונה אחר” אנחנו ממהרים להשתמש במונח “אנטישמיות”. הבעיה הכי גדולה עם גזענים היא שהם לא מודעים לכך שהם גזענים. כשמציבים בפניהם מראה, במקום לראות את עצמם, הם רואים “אנטישמים”. כמה נזיל הפך המושג הזה בשנים האחרונות ואיך הראייה שלנו את המציאות הפכה לסלקטיבית.

ישראל כמדינה רואה בפולין את ההשתקפות של עצמה. כן, יש תופעה כזו ובפסיכולוגיה קוראים לה Mirroring וכנראה שזה מה שבאמת מציק לנו במערכת היחסים המורכבת שבין ישראל לפולין.

תופעת ה- Mirroring הוגדרה לראשונה על ידי פוקס, אבי האנליזה הקבוצתית. בשפתו הציורית, פוקס הגדיר את הקבוצה הטיפולית כ”היכל של מראות”: אנחנו רואים באחרים השתקפויות של אחרים משמעותיים בחיינו – הורים, אחים ואחיות, דימויים שנעים לנכסם לעצמנו, לצד חלקים בלתי נסבלים.

תופעת ה-Mirroring מאפשרת לנו לבחון ולעבד שלל חומרים בזמן אמת ולפענח בעיות וקונפליקטים המשתקפים דרך האחר ומזכירים לנו את עצמנו, או שלעיתים הם מודרים מהעצמיות שלנו.

גישת פוקס, שהיה תלמידו של פרויד, כוללת בחובה רזוננס, מושג שפוקס השאיל מעולם הידע המוסיקלי, ומתייחס לתופעה בה תכנים מעולמו הפנימי של משתתף בחדר מעוררים תגובה לא מודעת אצל משתתף אחר. כשמסתכלים על זה בזמן אמת, מרתק לראות כמה חזק ההדהוד שמעוררת אמירה של משתתף א’ בעולמו הפנימי של משתתף ב’.

אבל, בינינו, לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין שמה שמרגיז את ישראל זה שהיא רואה בפעולות האחרונות בהן נקטה פולין מראה של עצמה, ומה שמפתיע את פולין, זה שישראל לא מזהה את התכונה הזו בעצמה.


תגובות | ומה יש לך להגיד על זה?
שחר אלקיים
מתגורר בגדנסק, פולין. במשך שני עשורים עבד במגוון תפקידים בעיתון 'העיר' באילת, החל ככתב נוער וסיים כעורך העיתון. במהלך השנים, שימש , בין השאר, ככתב העיתון 'ישראל שלנו' בארה"ב, עורך האתר 'אילתי', כתב 'וואלה! סלבס' ופרילאנסר עבור ערוצי תקשורת שונים בישראל.
http://israelis.pl