דיפלומט פולני הוכר כחסיד אומות העולם

כ-60 שנה אחרי מותו הוועדה ביד ושם העניקה את התואר לקונסטנטי רוקיצקי, מי ששימש קונסול פולין בשווייץ בתקופת המלחמה

צויין, שרוקיצקי פעל בהנחיית שני הממונים עליו – השגריר אלכסנדר לדוש, שייצג את ממשלת פולין הגולה, וסגנו של לאדוש – שטפן יאן ריינוויץ׳.

על פי הנחיות של אדולף אייכמן מ -22 ביוני 1942, לא נכללו בשילוחים שתוכננו לצאת לאושוויץ בקיץ 1942, יהודים בעלי אזרחות של האימפריה הבריטית, אזרחי ארה”ב, מקסיקו ומדינות אמריקה הדרומית, וכן של מדינות ניטרליות. ואכן בראשית גל השילוחים, נשמרו הנחיות אלו.
הידיעה שתעודות רשמיות של מדינות מאמריקה הלטינית מעניקות הגנה נפוצה בקרב האוכלוסייה היהודית, בגטאות בפולין הכבושה (בנדין, סוסנוביץ, לודז’) ובאזורים נוספים שהיו תחת הכיבוש הנאצי.
בעקבות כך נעשו ניסיונות מחתרתיים על ידי ארגונים יהודים מחוץ לשטחי הכיבוש הגרמני להשגת אזרחות זרה, בעיקר של מדינות בדרום-אמריקה, שלא הצטרפו בעת הזאת למלחמה בנאצים.

במקרה האמור, אברהם זילברשיין, נציג הקונגרס היהודי העולמי בשוויץ, שימש כאחד מאנשי הקשר עבור פעילי המחתרות היהודיות בשטחי הכיבוש הנאצי בפולין, וגם בארצות אירופה המערבית.

זונשיין ריכז פרטים וצילומי פספורט של יהודים שצפויים היו לקבל את המסמכים שיעידו על היותם אזרחי מדינות דרום אמריקה, וזאת כדי להימנע מגירושים “למזרח”.
את הפרטים וצילומי הפספורט העביר זילברשיין לקונסוליה הפולנית בברן, בעיקר לאיש הקונסוליה קונסטנטי רוקיצקי, שהכניסם בכתב ידו לטופסי הדרכונים הריקים שאותם קיבל מקונסול הכבוד של פרגוואי בברן, הנוטריון ד”ר רודולף היגלי, שהיה חותם עליהם בצירוף חותמת הקונסוליה ומחזירם לרוקיצקי לשם משלוח ליעדם כנראה על ידי זילברשיין.

מעשיהם הבלתי-חוקיים של הדיפלומטים הפולנים נתגלו למשטרה השוויצרית, וב-1943 פתחה המשטרה לענייני זרים בפיקודו של ד”ר היינריך רוטמונד בחקירה.
רוטמונד היה גם מי שחתם ב- 1938 עם הרשויות הגרמניות על הסכם שאפשר את החתמת דרכוני היהודים שביקשו לעזוב את גרמניה, בחותמת מיוחדת באות J, לציון יהדותם.

במהלך חקירתו הודה קונסול הכבוד של פרגוואי, היגלי בזיוף הדרכונים עבור יהודים תושבי ארצות כבושות על ידי הנאצים ושקיבל תשלום על כך, אבל טען שהמטרה הייתה להציל את חייהם.

לדבריו, מספר הדרכונים ומסמכי ההתאזרחות של פרגוואי שמסר, לא עלה על 100-120 יחידות. בנוסף, הודה היגלי שנעזר באנשי הקונסוליה הפולנית בברן, בעיקר ברוקיצקי. במסגרת החקירה דרש רוטמונד נקיטת אמצעים משפטיים נגד המעורבים, ובמיוחד נגד הקונסול רוקיצקי שהיה הפעיל העיקרי בזיוף המסמכים הפארגוואים.

עם זאת, על אף המלצת המשטרה לנקוט בסנקציות גם נגד אנשי הקונסוליה הפולנית, אין שום הוכחה ששלטונות שוויץ נענו להמלצת המשטרה.

זיוף הדרכונים הפראגוואיים נודע גם לס”ס. במכתב מ- 5.11.1943 הודיע אדולף אייכמן למפקד משטרת הביטחון הגרמנית בהולנד על תפיסת 24 דרכונים זרים שיועדו ליהודים שהתגוררו בהולנד, ובהם ארבעה דרכונים פרגוואיים. הדרכונים הועברו למטה הגסטפו בברלין.

אייכמן ביקש במכתבו לבדוק את המקרה אצל כל אחד מהיהודים שהדרכונים נשלחו לכתובתם ולהעביר תוצאות הבדיקה. פעילותו של רוקיצקי ועמיתיו עמדה בניגוד לחוק השווייצרי. השלטונות השוויצריים היו עלולים לבטל את חסינותם הדיפלומטית ואף להאשימם בזיוף דרכונים זרים על אדמת שווייץ.

בטקס אזכרה שנערך לפני כחצי שנה אמר נשיא פולין, אנדז’יי דודא אמר כי “אנחנו עומדים על קברו של אדם שהיה כוכב זוהר בשמיים השחורים של אותם ימים. מעט יודעים בפולין, באירופה ובעולם שהשגרירות הפולנית בשווייץ ביצעה עבודת הצלה מדהימה: הנפקת דרכונים של פרגוואי, שהייתה מדינה נייטרלית, והעברתם ליהודים שכבר היו בגטאות. הם הועברו למחנות מעצר במקום למחנות מוות. אנחנו יודעם בוודאות ששיותר מ-1,000 דרכונים הונפקו. דיפלומטים פולנים היו מעורבים בפעולה לא חוקית וסיכמו את חייהם. הם לא היו יכולים לבצע זאת לבדם אלא בעזרת שיתוף פעולה עם ארגונים ואישים יהודיים, שהשיגו שמות, כסף רכישת דרכונים והעבירו את הדרכונים לארצות הכיבוש. שיתוף הפעולה הזה ייצג את פולין כפי שהיא – מדינת פסיפס של עדות רבות”.