ראשי>המגאזין>הישראלים בחו”ל מתבוללים יותר מיהודי התפוצות
המגאזין מורשת

הישראלים בחו”ל מתבוללים יותר מיהודי התפוצות

כמעט מיליון ישראלים גרים בתפוצות, אבל החיבור שלהם לקהילות היהודיות המקומיות כמעט לא היה קיים. התוצאה: הדור השני של הישראלים התבולל בשיעורים גבוהים מאוד. עכשיו הם מתעוררים, מתארגנים ומתחברים מחדש ליהדות, לישראל ולקהילה היהודית המקומית: “הבנתי שאם לא ניקח את זה בידיים, נאבד את היהדות של הילדים שלנו”

“מאוד מפריע לי שלבן שלי בכלל לא חשוב עם מי הוא יתחתן. זו יכולה להיות כל אחת מבחינתו. הוא בכלל לא רואה חשיבות בהקמת בית עם בחורה יהודייה. אני מבין שטעיתי לאורך הדרך. חשבתי שזה ברור לו, ולא עשיתי שום דבר בנושא במשך שנים. עכשיו זה כבר מאוחר מדי להסביר לו את החשיבות”.

המונולוג הזה, שנאמר בכאב רב, יצא מפיו של ישראלי שמתגורר כבר יותר מ-20 שנה בניו-יורק. הוא, ורבים אחרים שהיגרו מישראל, חשבו שהזהות היהודית שמובנית בתוכם תעבור הלאה, גם לדור הבא, אבל החיים בארה”ב, וחוסר החיבור לקהילה היהודית המקומית, גרמו לדור השני להיות רחוקים מאוד – לא רק מהזהות היהודית, אלא גם מהחיבור לישראל.

הנתון הזה, אגב, תואם למדי למציאות המוכרת כיום בפולין. אף שאין נתון רשמי מדוייק באשר למספר הישראלים המתגוררים כיום בפולין, הערכה גסה מדברת על למעלה מ-1,000 איש. נחזור לארצות הברית:

על פי הערכות, שיעור ההתבוללות של ישראלים בארה”ב עומד על 75% – גבוה בהרבה מהשיעור של התופעה בקרב היהודים המקומיים. בהתחשב בעובדה שמדובר במאות-אלפי ישראלים המתגוררים בצפון-אמריקה, אנחנו מגיעים למספרים גדולים במיוחד.

לדברי פרופ’ לילך לב ארי, ראשת הרשות למחקר ולהערכה במכללת אורנים ומומחית בהגירה וזהות אתנית, “מרבית הישראלים שהיגרו לארה”ב מגדירים עצמם כחילונים ואינם משתייכים לארגונים יהודיים חילוניים או דתיים. כאשר אותם אנשים התגוררו בישראל, הם חיו בסביבה בעלת אפיון יהודי תמידי בחיי היומיום: קהילה, שפה עברית, מערכת החינוך, חגים ממלכתיים. לא כך הדבר בחוץ לארץ. עם המעבר, נתקלים המהגרים הישראלים בחברה פלורליסטית, שבה עליהם להגדיר מחדש את זהותם היהודית והישראלית”.

אחד הפתרונות לתופעה היה צריך להיות חיבור אוטומטי של המהגרים הישראלים לקהילה היהודית הגדולה שחיה בארה”ב. אולם במשך עשרות שנים לא נוצר חיבור כלל, ובאופן מפתיע משהו אף היה ניכור קשה בין הצדדים.

לב ארי מסבירה כי “עבור הישראלים – הקהילות היהודיות המקומיות נתפסות כשונות במנהגיהן, בפעילויות שלהן, ויש פערים תרבותיים גדולים מאוד. כשהישראלים נשאלו למי אתה מרגיש דומה יותר, התשובה הייתה למקומיים האמריקנים, ולא ליהודים. הישראלים הרגישו שזאת יהדות הגולה, וכל התחושות שמלוות קהילות יהודיות בתפוצות, כמו הרגשה של מיעוט והתמודדות עם אנטישמיות – היו זרות לישראלים. הם לא היו רגילים להיות מיעוט או יהודים מסומנים”.

גם מהצד השני, זה של הקהילה היהודית, לא נוצר חיבור טבעי. יש קהילות שבהן לא הורגש כל צורך לקלוט את הישראלים, ולא בוצעו מאמצים בנושא. בנוסף, פערי התרבות אף יצרו לא פעם תדמית לא חיובית עבור הישראלים, וגרמו לחוסר רצון לאמץ אותם אל חיקה של הקהילה המקומית.

ניכור של 20 שנה

חגי אליצור, ראש אגף בכיר במשרד התפוצות, מוסיף כי “ההבדל העיקרי בין להיות יהודי בישראל או בחו”ל – זו הפסיביות. בישראל אתה קם בבוקר ויש לך דופק, אז אתה יהודי. בחו”ל, צריך לעבוד ולהשקיע בשביל זה. אם אתה לא משקיע בזה יום-יום, כולל משאבים כספיים ונפשיים, זה ייעלם”.

מה מהות הקשר כיום בין הקהילה הישראלית ליהודית?

“הקהילה היהודית הבינה שהישראלים מהווים ‘דם חדש’ עבורה ומנוע צמיחה”, משיב אליצור. “וגם אנחנו בישראל התחלנו להבין את זה. יש מיליון ישראלים בתפוצות, כלומר בערך כ-10% מיהדות התפוצות הם ישראלים. התפיסה כיום היא שהם גם קהל יעד של משרד התפוצות, וצריך פלטפורמות לפיתוח הקהילה הישראלית, כדי שלא נאבד אותה”.

הקהילה היהודית בורשה (אילוסטרציה)

הבעיה מגובה במחקרים

במהלך אפריל ומאי 2018, בשיתוף עם מכון קהילות, נערך סקר פתוח ומקוון של הג’וינט בקרב ישראלים המתגוררים באירופה. מטרת הסקר היתה לבחון את השתתפותם של ישראלים באירופה במארגים חברתיים משל עצמם וכן בקהילות יהודיות מקומיות.

בסקר השתתפה קבוצת מדגם נרחבת של ישראלים החיים באירופה. לדברי עורכי הסקר, במהלך המחקר התקבלו 100,000 תגובות מלאות, מקרב אוכלוסייה שגודלה המשוער עומד על קבוצת המדגם – אשר כללה בעיקר ישראלים בשנות השלושים והארבעים לחייהם, עם ילדים, המתגוררים באירופה כבר תשע או עשר שנים, ושהינם בעלי סטטוס תושבות יציב.

לדברי עורכי הסקר: “מצאנו כי ישראלים המתגוררים בערים מסוימות באירופה יוצרים ומעורבים במגוון רחב של רשתות חברתיות של ישראלים ודוברי עברית, לא רק באופן מקוון אלא, במספר מקומות, אף בקהילות של ממש המקיימות פעילויות חינוך, חברה ותרבות. במקומות בהם עדיין לא קיימות קהילות שכאלו, ציינו המשיבים שיש להם עניין רב לקחת חלק ולהיות פעילים בהן, אם אכן יתקיימו”.

“בנוסף, מצאנו שבניגוד לתפיסות הרווחות, ישראלים באירופה אכן מעורבים בקהילות יהודיות מקומיות, אך באופן מאוד מסוים – הם נוטים יותר להיות צרכנים של אירועים או שירותים מסוימים העונים על צרכיהם, מאשר משתתפים פעילים בקהילה או חברים בה. הסיבות העיקריות שצוינו על-ידי ישראלים באירופה לכך שאינם מגלים יותר מעורבות בקהילות היהודיות היו התמקדותן של קהילות אלה במרכיביה הדתיים של הזהות היהודית (וחוסר הבנה או הכרה בזהותם היהודית-חילונית של הישראלים), כמו גם חוסר רצונם של המשיבים להיות מעורבים בקהילה היהודית, והעובדה שהקהילה היהודית אינה נוקטת במאמץ משמעותי כדי לפנות אליהם”.

ממצאים אלו מעלים מספר מסקנות. ראשית, נראה שנוכחות ארוכת-טווח של קבוצות גדולות של ישראלים במספר מדינות באירופה היא עובדה מוגמרת. נראה שישנם אלפי ישראלים שבחרו להפוך את אירופה לביתם ולהכות בה שורשים, ואין סיבה להניח שמגמה זו לא תימשך.

שנית, ישראלים אלו מגדירים את עצמם באופן מכריע כחילונים וישראלים, ובמידה ניכרת גם כיהודים. חיפושיהם אחר אינטראקציה עם ישראלים אחרים נובעים מכך שזהותם הישראלית מהווה חלק חשוב מתחושת העצמי שלהם (ותהפוך, כך הם מקווים, למרכיב חשוב בזהות ילדיהם), והם חשים צורך ליצור קשר עם אחרים החולקים שפה, תרבות, ומורשת משותפים, גם אם לא באופן בלעדי. הם אינם מתנגדים, באופן עקרוני, למעורבות בקהילות יהודיות מקומיות, אך הם חשים נבדלים מהן מבחינת היהדות החילונית דוברת העברית המאפיינת את אורח חייהם, ומרגישים כי הקהילות היהודיות נעדרות רצון או יכולת לקיים עמם קשרים בתנאים אלה.

בדברי הסיכום וההמלצות, קובעים עורכי הסקר כי “עלינו לשאול את עצמנו: מהם הצרכים שהישראלים באירופה מבקשים למלא ביצירת רשתות משלהם, וכיצד נוכל לסייע בתמיכה ברשתות אלה ובהרחבתן על מנת שימלאו את אותם צרכים באופן טוב יותר? כאמור לעיל, ממצאינו מראים שצרכים אלו עוסקים בתחום התרבות, בשפה משותפת, ובתחושת שייכות, כמו גם ברצון להנחיל רכיבים של זהות ישראלית ועברית לדור הבא.

“לכן, האתגר הניצב בפני קהילות יהודיות מקומיות המבקשות לשלב ישראלים איננו “כיצד נביא ישראלים לתוך קהילותינו”, אלא “מהם תחומי העניין המשותפים אותם אנו חולקים, וכיצד נוכל לסייע זה לזה כדי לספק את צרכינו ולהשיג את מטרותינו?”

ממצאיו העיקריים של הסקר מעלים, כי התפיסה הרווחת היא שישראלים החיים מחוץ לישראל נוטים ליצור לעצמם מובלעות חברתיות ומתערים בעיקר במעגלים ישראליים ודוברי עברית משלהם. במידה מסוימת, ממצאי הסקר מאמתים תופעה זו, שכן משתתפיו מדווחים על קיומן של רשתות ישראליות פעילות או מסגרות קהילתיות דוברות עברית בלפחות 24 מדינות באירופה. יתר על כן, יותר ממחצית (54%) מאלה שבקרבת מקום מגוריהם אין קהילה ישראלית מאורגנת, הביעו רצון רב או רב מאוד להשתתף בפעילויות הנערכות על-ידי קהילה מעין זו במידה ותוקם.

רשתות אלו נוטות לשרת בעיקר ישראלים שיש להם ילדים ושחיים בארץ מגוריהם מזה מספר שנים, והן משמשות כמקום מפגש עבור דוברי עברית ומשפחותיהם (אשר במקרים רבים כוללות גם בני משפחה שאינם ישראלים ואינם יהודים). מסגרות קהילתיות מאורגנות מהוות, במקומות בהם הן קיימות, מרחבים בהם ילדים ילידי אירופה יכולים ללמוד וליצור קשרים חברתיים בעברית. הן מאפשרות להורים לטפח תרבות ישראלית וזהות יהודית חילונית ולהנחילן לדור הצעיר; ולא פחות חשוב – הן מספקות לחבריהן תחושת שייכות, תמיכה הדדית, ואפשרות לפתח קשרים חברתיים. המשיבים לשאלון המחקר גילו עניין פחות יחסית בעשיית שימוש באותן רשתות או קהילות לצורך תמיכה פומבית בישראל.

עורכי הסקר אומרים: “עם זאת, אל לנו להתפתות ולחשוב כי אותם ישראלים יוצרים קשרים חברתיים אך ורק בינם לבין עצמם במובלעות סגורות ודוברות עברית. הישראלים באירופה מהווים גם חלק מרשתות רחבות יותר, לעתים בינלאומיות וקוסמופוליטיות מאוד, ביוצרם חברויות וקשרים הן עם אזרחי המדינות בהן הם חיים, והן עם מהגרים או אנשים שהוצבו שם במסגרת עבודתם. לשאלתנו בעניין המעגלים החברתיים שלהם, כמעט מחצית מן המשיבים (49%) דיווחו על חברויות עם מקומיים שאינם יהודים, וכשליש מהם (34%) דיווחו על חברויות עם לא-יהודים מרחבי העולם ( (כלומר, אחרים החיים מחוץ למולדתם, או בני “תפוצות” אחרות)”.

עובדה חשובה נוספת: רק 55% מן המשיבים דיווחו על כך שהם דוברים עברית בביתם; כלומר, 45% הנותרים חיים עם ובנות זוג שאינם דוברי עברית.

ומה לגבי היחסים של המשיבים עם החיים היהודיים המקומיים?

במידה מסוימת, התמונה העולה מן הסקר קוראת תיגר על הייצוג הנפוץ של ישראלים כמנותקים לרוב מן החיים היהודיים המקומיים, ומציעה במקום זאת פרספקטיבה מרובת דקויות. למרות שקיימת מבין המשיבים מידה ניכרת של ניתוק, נמצא כי – שיעור לא מבוטל 45% – לוקחים חלק “ברמה כלשהי” בפעילויות הקהילה היהודית המקומית או בכל יוזמה יהודית אחרת המתרחשת בעיר או במדינה בה הם מתגוררים.

מעניין לציין שהביטוי “ברמה כלשהי” כולל מגוון משמעויות. בבחינה מעמיקה יותר של סוגי האירועים בהם המשיבים בוחרים להשתתף, ניתן לראות שהתשובות מתחלקות באופן שווה למדי בין שורה של פעילויות הכוללות ערבי ליל סדר וארוחות ראש השנה ,(32%), אירועים או פעילויות תרבות בנושאים יהודיים (34%) ו- 31% באירועים או פעילויות תרבות במרכזים קהילתיים יהודיים.

בקרב אלו שאינם משתתפים בחיים היהודיים המקומיים, הסיבה העיקרית לחוסר מעורבותם היא תפיסתם את החוויה היהודית המוצעת על-ידי קהילות יהודיות מקומיות כבעלת אופי דתי (צוין על ידי 62% מהמשיבים כבעל השפעה רבה או רבה מאוד), בניגוד לזהותם שהינה בעיקר יהודית חילונית. שני גורמים אחרים שנבחרו על-ידי מיעוט ניכר היו חוסר צורך להשתייך לקהילה יהודית כלשהי (42%) והעובדה שמעולם לא פנו אליהם או הזמינו אותם להצטרף לקהילה (33%).

בדומה, כשנשאלו מה יעודד אותם להשתתף בחיים היהודיים המקומיים, התשובה הפופולרית ביותר בקרב המשיבים הייתה “פעילות עבור יהודים חילוניים”, כאשר מעל שני שלישים (68%) אמרו שהדבר יעודד אותם במידה רבה או רבה מאוד להשתתף. שתי הפעילויות הבאות שתוארו כבעלות השפעה משמעותית היו פעילות בעברית ואירועי תרבות.

המדברים עברית בביתם העריכו את נכונות הקהילה לקבל בני משפחה לא יהודיים כחשובה יותר בהשוואה למשיבים המדברים בביתם עברית בלבד.

ללא תלות בשאלה האם הם לוקחים חלק בקהילה היהודית המקומית, כל המשיבים התבקשו לתאר את היחסים בין הישראלים החיים באזורם לבין הקהילה היהודית המקומית. רבים (43%) בחרו תשובות שאינן מעידות על מעורבות משמעותית – “אדישות” (11%) או “לא קיים קשר של ממש בין רוב-רובם של של הישראלים באיזור לבין הקהילה היהודית. (32%).

לבסוף, המשיבים נשאלו על חייהם באירופה ועל תקוותיהם ביחס לזהות ילדיהם ולמורשתם. באופן כללי המשיבים חווים באופן חיובי את החיים באירופה, מלבד בנוגע להשפעת חיים אלה על יחסיהם עם המשפחה והחברים בישראל. הם דיווחו על רמות גבוהות של שביעות רצון מאיכות חייהם, מזמינות ההשכלה הגבוהה ואיכותה ומהגישה לתרבות, ורובם מרוצים מהמצב הכלכלי במדינות בהן הם מתגוררים. היבטי החיים אותם הם דירגו ברמות הנמוכות ביותר הם המצב הפוליטי והמצב החברתי במדינות אלו.

באופן מכריע, ישראלים באירופה מקווים שילדיהם יגדלו להיות דוברי עברית (85%) אמרו שהדבר חשוב להם במידה רבה או רבה מאוד, בעוד שהנחלת ערכים אוניברסאליים והומניים דורגה אף גבוה יוותר (92%).

כשני שלישים (65%) הדגישו את חשיבות הטיפוח של זהות ישראלית ויהודית בקרב ילדיהם. הדירוג הנמוך ביותר ניתן להנחלת ערכים ותרבות יהודיים (60%) ולטיפוח קשר למסורת ומורשת יהודית (57%) למרות שאחוזים אלה עדיין מייצגים רוב במדגם. יש לציין ש- 14% בלבד דיווחו שילדיהם לומדים בבתי ספר יהודיים; בהתחשב במידת העניין שלהם בנוגע ללימוד עברית לילדים נראה שהדבר מצביע על צורך בקיומן של מסגרות חינוך משלימות ללימוד עברית.

יצויין, כי על פי עורכי הסקר, אין מדובר בקבוצות ארעיות של סטודנטים, דיפלומטים, או עובדים בהצבות עבודה קצרות מועד, אלא באנשים המכים שורשים, מגדלים משפחות, מפתחים קריירות, ויוצרים יחסים עם מגוון של מעגלים חברתיים.

“אנו מאמינים שממצאינו מניחים את המצע עבור מחקרים נוספים” מסכמים עורכי הסקר, באופן ספציפי, הם כותבים, “נקדם בברכה מחקר עומק איכותני אשר יבחן כיצד תופסים אותם הישראלים את זהותם ההיברידית: כיצד הם מפרשים את המונחים “יהודי”, “ישראלי”, “חילוני”, וכד’ בהקשרים של אמונות, ערכים, ומנהגים? ומהי תפיסת העצמי הלאומית הנוכחית שלהם –האם, למשל, הם רואים עצמם כישראלים המתגוררים בגרמניה, או גרמנים שמקורם בישראל?”.

להורדת נתוני הסקר המלא – הקליקו כאן


תגובות | ומה יש לך להגיד על זה?