גדנסק הפכה בשנה האחרונה ליעד מבוקש על ידי תיירים מישראל, בין השאר בזכות טיסות ישירות מתל אביב (לוט וריינאייר) ומעובדה (ריינאייר) המוצעות במחירים מוזלים במיוחד. גדנסק מאפשרת לנופש להכיר גם את שכנותיה, הערים הנוספות שמכונות יחד Tricity: גדינייה וסופוט ולהנות משילוב קסום של ישן מול חדש, מרכזי קניות, חוויה קולינרית מעולה ומוזיאונים. הנה לכם רשימת המונומנטים שלא תרצו לפספס בגדנסק
רחוב דלוגה ודלוגי טארג
רחוב דלוגה יחד עם דלוגי טארג הם הדרך המלכותית, אחת מהיפות בגדנסק. הרחובות משתרעות בין שער הזהב לשער הירוק, בנציב למוטלבה. ברחובות האלה גרו אצילים הכי עשירים. כמעט לכל בית פה יש היסטוריה מעניינת משלו. הבתים הכי ישנים שנשתמרו עד ימינו נבנו בימי הביניים, אבל רוב הבניינים מין העידן המודרני. הבתים ברחוב דלוגה אופיניים של גדנסק. חזיתות צרות מוכתרות בגמלונים או בעליות גג, מעוטרות בשלטי אצולה, דמויות אלגוריות ודמויות של גיבורים עתיקים. בדלוגי טארג נמצאים המנבים החילוניים הכי חשובים בעיר: בית העירייה של מרכז העיר ו אחוזת ארתוס.
בית העירייה
זה מושב של רשויות העיר, המבנה המרשים ביותר והיקר ביותר של גדנסק לשעבר. הוא נבנה בשנות 1492-1379. ראש המגדל בן 80מ תוכנן על ידי אמן דירק דאנילס מזילנד מוכתר בפסל מתכת, מכוסה בזהב של מלך זיגמונד אוגוסטוס. שלושה אגפים של חצר נוכחי נבנו ב שנות 1596-1593. בסוף מאה השש עשרה הוצב באחת מין הפינות שעון השמש עם מקסימס לטינית “הימים שלנו הם הצלם”. נשרף כליל בשנת 1945 היה נבנה מחדש עד שנת 1970. היום משמש בית העירייה כביתו של מוזאיון ההיסטוריה המקומי. אולמות פנימיים מעוצבים בסגנון של מניריזמ הולנדי. האולם הכי מרשים הוא האולם הגדול של המועצה, הנקרא גם האולם האדום. האולם הזה נחשב אחד מן העשירים בין אולמות ערייה מודרניים. האולם נוצר בין האחרים על ידי הנס ורדמן דה וריס, יצחק ון דן בלוק וסימון הרלה. תקרת האולם מועטר ב 25 ציורים של יצחק ון דן בלוק. הציור הכי מפורסם ביניהם הוא “האלהה של גדנסק”.
אחוזת ארתוס
במשך השנים הוא היה אחד הטובים מסוגו בצפון אירופה. אחוזות ארתוס רבים נוצרו ברחבי אירופה, במיוחד בערי הנזה כמקום מפגש של אריסטוקרטים עשירים, סוחרים ואומנים על המודל של השולחן העגול של אבירי המלך ארתור. אחוזת ארתוס בגדנסק היתה מרכז חשוב של החיים החברתיים והמסחריים של העיר והמקום הכי דמוקרטי במדינה. את המקום הזה ביקרו נדירים, מושלים ויורשי עצר. אחרי השריפה הבניין נבנה מחדש בשנת 1477. את החזית בנה אברהם ון דן בלוק. הפורטל הנבנה בסגנון של מנירז מועטר במדליונים עם דיוקנאים של מלכים. בפנים אחוזת ארתוס נמצה תנור רעפים גדול, בגובה של 12מ, נבנה במחצית המאה השש עשרה בסגנונ של רנסאנס על ידי גורג סטלצנר. הרעפים מצוירים על ידי האומן יוסט. הציורים מציגים דיוקנאים של שליטי אירופה, סמלים והאנשות של מעלות וכוכבי לכת. אחוזת ארתוס הוא חלק ממוזאיון ההיסטוריה המקומי.
מזרקת נפטון
מזרקת נפטון עומדת מול אחוזת נפטון משנת 1633 היא סמל של גדנסק. יוזם הקמתה היה ראש עריית גדנסק ברטלומיי שכמן. דמותו של נפטון מתייחס לקשר של גדנסק עם ים. המזרקה נוצרה על ידי פיטר הוסן ויוהן רוגה בשנת 1615 באאוגסבורג. הפרויקט של מזרקת נפטון יצר אברהם ון דן בלוק. המזרקה מוקפת בסורג גדול משנת 1634. בשנות 1761-1757 יוהן קרל סטנדר שינה את האגן והמסד של המזרקה בסגנונ רוקוקו והוסוף מערך של יצורי ים. על פי אחת מו האגדות המקומיות הליקר המפורסם – גולדווסר נוצר בזהותו של נפטון. בזעמו כי המטבעות נזרקים לתוך המזרקה, פגע נפטון בקלשון שלו במיים והתרסק את הזהב לפתיתים קטנים אשר מאז מעטרים את ליקר העשב.
בית הזהב
הוא אחד מן הבניינין היפים בגדנסק. הבית נבנה עבור ראש עריית גדנסק יאן ספיימן, סוחר עשיר ופטרון האומניות ואישתו יודיטה מן בהרים. הוא נבנה לפני שנת 1609 על פי הפרויקט של אברהם ון דן בלוק אשר תכנן גם חלק מפיסולי קישות אשר נוצרו בשנת 1618. הבית מפורספ בזהות החזית העשירה. לפי האגדה לפעמים מתהלהת באולמות של הבית דמות בהירה – הרוח של יודיטה ספימן היפה לוחשת: “עשה מעשי צדק, אל תפחד מאף אחד”.
הילדה מן החלון
כל יום בשעה 13:03 (בתקופת הקיץ מ-1 ביוני עד 15 בספטמבר גם ב15:03 ו17:03) מחלון הסמוך לאחוזת ארתוס – מסתכלת דמות של ילדה מגדנסק מהמאה השבע עשרה. הדמות עוצבה על ידי הפסלת אבה טופולן בוגרת האקדמיה לאומנויות בגדנסק. את המנגנון תכנן טדאוש נובוסילסקי. הדמות של “הילדה מן החלון” מתייחסת לדמויות בשעון האסטרונומי בכנסיית מריה הקדושה, למלאכים בקתדרלה באוליבה.
אראיון מתייחס לרומן של ידביגה לושצבסקה – דאטימה (1908 – 1834) “הילדה” אשר יצא לאור בפעם הראשונה בשנת 1893 בוורשה. המהדורה השנייה יצא לאור בשנת 1898 בשם “הילדה מן החלון”. בשנת 1959 נוצרה גרסה של תאטרון ובשנת 1964 גרסת הסרט בשם “הרומן הישן הזה”. הרומן נוצר לאחר נסיעתה של דאוטימה לגדנסק בשנת 1858. אחרי הנסיעה דאוטימה התעניינה בגדנסק והיסטוריה שלה. ברומן שלה היא תיארה את העיר ואת תושבת גדנסק צעירה בשם הדביגה אשר היתה מסתכלת בחלון של בית הענבר.
שער הזהב
נבנה בשנים (1614-1612) לפי הפרויקט של אברהם ון דן בלוק בסגנון הרנסאנס. את פסלי האבן בבעליית הגג יצר בשנת 1648 פיוטר רינגרינג. הפסלים הם ייצוג אלגורי של מעלות האזרחים: זהירות, צדק, אדיקות והסכמה. סמוך לשער הזה נמצאת אחוזת המסדר של יזי הקדוש, נבנה על ידי י. גלוטו בשנים (1494-1487) בסיגנון גותי מאוחר.
השער הירוק
לפני שנבנה השער הנוכחי, עמד במקומו שער הקוגי הכי ישן בגדנסק מהמאה הארבע עשרה. בשנים 1568-1564 נהרס השער ונבנה במקומו שער חדש שאמור היה להוות כניסה למלכים המבקרים בגדנסק.
הבית של אופהגן
הבית של אופהגן נמצא ברחוב דלוגה 12 והוא הבית היחיד ששוחזר יחד עם התפאורה שלו. בסוף המאה החמש עשרה נבנה במקום הזה בניין לבנים. השרידים של הבניין נמצאים במרתף של הבניין הקיים. במאות הבאות עבר המבנה בין בעלים רבים ושינה את צורתו לעתים קרובות. בשנת 1775 קנה אותו יוהן אופהגן – סוחר, חובב היסטוריה וספרים. אחרי מותו של יוהן אופהגן הבית נשאר אצל משפחת אופהגן עד התחלת המאה העשרים ללא שינוי. בשנת 1911 נפתח בבית הזה מוזיאון שנסגר בשנת 1944. בשנת 1981 הבית הועבר למוזיאון ההיסטוריה המקומי. אחרי שיפוץ הוא נפתח לקהל ב-7 ביוני 1998. בפנים נמצאים פאנלים ותנורים שנשתמרו מהבית המקורי. אפשר לראות גם כלי נגינה, רהיטים, ציורים וקרמיקה מהמאה השמונה עשרה. בכל יום ראשון האחרון בחודש ניתן להשתתף בקונצרט בסדרה ” ימי ראשון של מוזיקה בביתו של אופהגן”.
המנוף
הינו מנוף הנמל הגדול ביותר באירופה של ימי ביניים, אחד מן המבנים הכי מאפיינים את גדנסק. המנוף נמצא מעל מוטלבה. הוא שימש להעמסת סחורה והעמדת תרנים בספינות. באותו הזמן הוא שימש גם שער העיר. את צורתו הנוכחית המנוף קיבל בין השנים 1444—1442. כיום מהווה המנוף חלק מהמוזיאון הימי של גדנסק.
כנסיית מריה הקדושה
הכנסייה נקראת “הכתר של גדנסק”. זאת כנסיית הלבנים הכי גדולה באירופה. היא נבנתה בסגנון גותי במשך 159 שנים, מ- 1343 עד 1502. בכנסייה נמצאות יצירות אמנות מימי ביניים ובארוק כולל פייטה מאבן משנת 1410, העותק של “יום הדין האחרון” של הנס ממלינג משנת 1472, השעון האסטרונומי שנעשה בשנים 1470-1464 על ידי הנס דורינגר או המזבח הראשי הנעשה על ידי מיכאל מאוגסבורג בשנים 1517-1510.
בקומה העליונה של המגדל קיימת תצפית. אחרי טיפוס 400 מדרגות ניתן להנות מהנופים הנפלאים של העיר.
רחוב מריצקה
הוא אחד הרחובות היפים ביותר בגדנסק. הרחוב מוביל מכנסיית מריה הקדושה. הרחוב נסגר בשער מריצקה מימי ביניים. נמצאים ברחוב הזה בנינים עם חזיתות מעוטרות אשר פעם היו שייכים לסוחרים אמידים. הנוף הציורי במשך מאות שנים שימש השראה לסופרים וציירים.
הקפלה המלכותית
זה המקדש שנבנה בסגנון בארוק היחיד בגדנסק. הוא נוסד ביוזמתו של המלך יאן סוביסקי השלישי כקפלה זמנית בשביל הקהילה של כנסיית מריה הקדושה אשר אז נשלטה בידי פרוטסטנטים. הקפלה נעשתה על ידי יזם מגדנסק – ברטל רניש בשנות 1681-1678 לפי הפרויקט של האדריכל המלכותי טילמן מגמרן. את פסלי הבארוק בחזית הקפלה יצר אנדרס שולטר הצעיר.
כניסה לרחוב דלוגה (חדר עינוי ומגדל מאסר)
מגדל מאסר יחד עם חדר עינויים מימי הביניים אפשר לראות בכניסה לרחוב דלוגה. חדר העינוים נבנה מחדש בשנת 1593 על ידי אנטוני ון אוברגן ומגדל המאסר הורחב בין השנים 1509-1508 על ידי מיכאל אנקינגר. לאחר השלמת השיפוץ בית העינוי ישמש מושב של מוזיאון הענבר.
שער הרמה
השער הזה פותח את הדרך המלכותית המובילה ברחובות דלוגה והשוק הארוך עד השער הירוק. השער נבנה על ידי הנס קרמר מסקסונחה כחלק מהביצורים המודרניים שהוקמו בשנים 1576-1571 לאורך הגבול המערבי של העיר. בתחילה זה היה מבנה לבנים, את הצורה הנוכחית השער קיבל בשנת 1588, כשחודש על ידי וילם ון דן בלוק.
בית הערייה בעיר העתיקה
בית העירייה העתיק נבנה בין השנים 1595-1587 על ידי אנטוני ון אוברגן. בפנים נשתמרו ציורים מהמאה השבע עשרה של אדולף בוי והרמן הו. בניין העירייה משמש עכשיו כמושב של מרכז התרבות הבלטית.
כנסית קטרין הקדושה
הכנסייה הקהילתית העתיקה ביותר בעיר העתיקה, הנקרה מטרונה לוצי (אם כנסיות או אם עיר) הוקמה בין השנים 1239-1227. הכנסיה נוסדה על ידי נסיכי גדנסק – פומרניה. היא הורחבה במאה הארבע עשרה. עד שנת 1944 נמצאו בכנסייה עתיקות גותיות, של מניריזם ושל בארוק. בשנת 1945 הכנסייה נהרסה. לאחר מכן המבנה שוחזר במלואו.
כנסית ניקולאוס הקדוש
זאת הכנסיה העתיקה ביותר בגדנסק – נבנתה במאה השתיים עשרה. בשנת 1227 דוכס פומרניה סבנטופלק העניק את הכנסיה למסדר הדומיניקנים. זה המבנה הגותי היחיד שלא נהרס במהלך המלחמה. זאת הכנסיה היחידה שנשתמרה לאחר המלחמה האחרונה.
קתדרלה באוליבה
כנסיית השילוש הקדוש, מריה הקדושה וברנרד הקדוש נבנתה במאה השלוש עשרה. אחרי השריפה הגדולה בשנת 1350 היא נבנתה מחדש בסגנון גותי ומאז נשתמר המבנה ללא שינוי עד ימינו. עתיקות גותיות שהיו בתוך הכנסייה נשרפו בשנת 1577. מה שנמצא בכנסייה היום אלא הן עתיקות של בארוק. אורך הקתדרלה הוא 107מ והיא נחשבת לקתדרלה הארוכה ביותר בפולין. בקתדרלה נמצא עוגב שיוצר בשנים 1788-1763 על ידי יאו בולף ורודולף דאליץ. בזמן הווצרותו הוא היה לעוגב הגדול ביותר באירופה.
פארק אוליבה
פארק אוליבה הוקם במאה השמונה עשרה במקום גנים ישנים של נזירים. נתן למצוא בפארק צמחים מרחבי העולם. אפשר לבקר במסלעה שנוצרה בשנת 1920 (גן סלע), בית חממה, מערות לחישות, אשד נחל אוליבה, סמטת טיליות גזוזות באורך 112מ אשר נקרט על ידי הציסטרסיאניים “הדרך אל הנצח” וכן בסמטת אלות לבנות שנוצרה כבר במאה השבע עשרה. הפארק הוא מקום מתאים מאוד לטיולים רומנטיים. בקיץ מאורגנים בטרסת הארמון ובסוכת הפארק קונצרטים ואירועים.
אנדרטת עובדי המספנה החללים
שלושת הצלבים המרשימים עם עוגנים – סמלי התקווה מנציחים את הקורבנות של שביתות העובדים בדצמבר 1970. להעמיד את האנדרטה הזאת ליד שער המספנה היתה אחת מהדרישות החשובות של עובדי המספנה השובתים באוגוסט 1980. אורכם של הצלבים הוא 42מ ומשקלם 140 טון. למרגלות האנדרטה מניחים פרחים נציגי כל המשלחות הרשמיות המבקרות בגדנסק
בית העירייה החדש
הבנין נבנה בין השנים 1901-1898 לצורך פיקוד כללי על חיל המצב הפרוסי בגדנסק.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, אחרי הקמתה של העיר החופשית גדנסק, בשנים 1939-1918 הבנין היה למושב הנציב העליון של חבר הלאומים בעיר החופשית גדנסק. לאחר שנת 1945 הפך הבניין למושב של וועדת העיר של מפלגת העבודה הפולנית. בשנת 1957 הבנין הועבר למועדון סטודנטים ומשנת 2000 הוא משמש מקום מושבה של מועצת העיר גדנסק ונקרא בית העירייה החדש.
מגדלור גדנסק הנמל החדש
המגדלור בנמל החדש הוא אחד מהיפים בים הבלטי. המגדלור היה מראה לאוניות דרך לנמל בשנים 1984-1894.
בתוך מתחם המגדלור ניתן לראות מכשירים אופטיים היסטוריים אשר נשתמרו במצב נפלא ותצוגה של “מגדלורי גדנסק לדורותיה”. מהמגדלור אפשר לצפות בנופים הנפלאים של נמל גדנסק, ווסטרפלטה, כל המפרץ גדנסק, גדיניה והל.
המגדלור בגובה 27מ תוכנן על פי המודל של המגדלור המפורסם שנבנה בשנת 1871 בקליבלנד (ארה”ב). למגדלור היו שלושה תפקידים: מגדלור, מגדל טייסי הנמל ובסיס של כדור הזמן אשר הוסר בשנת 1929. הכדור הורם והורד כל יום בשעה שתיים עשרה מה שעזר לקברניטי האוניות הנמצאות במעגן.
המגדלור פתוח למבקרים ממאי עד ספטמבר.
